החלטה בתיק ת"א 12 - 12 - 591

1.       בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר יאסור על המשיבות לנתק את קשרי "ספק - מפיץ" שהיו קיימים בין המבקשת והמשיבה מס' 1 משך כ- 17 שנים.

2.       המבקשת מס' 1 היא חברה גרמנית, המייצרת חיישנים המשמשים בתהליכים תעשייתיים שונים. החל משנת 1995, המבקשת הפיצה את תוצרתה של המשיבה מס' 1 בישראל.

3.       בבקשתה שלפני טוענת המבקשת, כי בתאריך 12.12.2012 זומן מנהלה לפגישה עם מנהלי המשיבה מס' 1 בגרמניה, ושם הודע לו, כי החל מתאריך 1.1.2013, בכוונת המשיבות 1 ו- 3 להעביר את הפצת החיישנים מתוצרתה למשיבה מס' 2. על פי הנטען בבקשה, בבסיס ההתקשרות בין הצדדים עמדה ההסכמה, שכל עוד המבקשת לא תפר התחייבויותיה כלפי המשיבות 1 ו- 3, תמשיך המבקשת להפיץ את תוצרתן בישראל. על כן, הודעת המשיבות, כי בכוונתן לסיים התקשרותן עם המבקשת, היא למעשה הפרת החוזה שנכרת (בעל פה) בין הצדדים, וזכאית המבקשת לסעד של אכיפה, ובכלל זאת זכאית היא לצו מניעה זמני אשר ימנע את שינוי המצב הקיים עד אשר טענות המבקשת תתבררנה במסגרת ההליך העיקרי.

          בא כוח המבקשת מוסיף וטוען, שאם לא יינתן צו המניעה הזמני, ייגרם למבקשת נזק כבד מנשוא, שכן עיקר פעילותה העסקית (כ- 70%) נסבה על החיישנים והמערכות מתוצרת המשיבות, שהופצו על ידה בישראל.

4.       המשיבות בתגובתן מתנגדות למתן צו המניעה הזמני. בתגובתן לבקשה טענו המשיבות טענות דיוניות שונות, כגון שהמבקשת פונה בחוסר ניקיון כפיים והשהתה בקשה לסעד הזמני משך כשנה. לגופו של עניין טוענות המשיבות, כי היו זכאיות לסיים את הקשר בין הצדדים בהודעה סבירה מראש, והודעה שכזאת אכן נמסרה למבקשת עוד בחודש ינואר בשנת 2012. לטענת המשיבות, אם הייתה המבקשת זכאית לסעד כלשהו, כי אז הייתה זכאית לכל היותר לפיצוי כספי עבור נזקים שנגרמו לה, אך כאלה לא נגרמו לה בשל תקופת ההודעה המוקדמת הארוכה שניתנה לה.

5.       בקשת המבקשת, כמו גם תגובת המשיבה, עתירות פרטים ותאריכים לרוב, אך לא נדרש מאמץ מיוחד כדי להוציא את המוץ מן התבן.

          ראשית לכל יצוין, שההתקשרות בין הצדדים לא נעשתה בכתב, ומאז שנת 1995 הייתה מבוססת על הסכמות שבעל פה. יתרה מזאת, אין מחלוקת, שההתקשרות בין הצדדים לא הייתה לתקופה קצובה, ולמעשה לא הוגבלה בזמן.

          מהמסמכים שהונחו לפני, הן על ידי המבקשת (נספח 17 לבקשתה) והן על ידי המשיבה, עולה, כי כבר בחודש ינואר 2012 התקיימה בגרמניה פגישה בין נציגי המשיבה מס' 1 ומנהל המבקשת, ושם הודע למנהל המבקשת, כי בכוונת המשיבות לסיים את ההתקשרות עם המבקשת, ולהתחיל להפיץ את תוצרתן בישראל באמצעות המשיבה מס' 2.

6.       המסמך הרלבנטי לעניין זה הוא מכתב מאת המשיבה מס' 1, מתאריך 27.2.2012. מסמך זה צורף כנספח 17 לבקשת המבקשת, ובסעיף 63 לבקשה (אי שם, במוצנע, לקראת הסוף, וכדי לצאת ידי חובה, ואפשר כדי שלא תיטען הטענה, שהמבקשת הסתירה מעיני בית המשפט מסמך מהותי), צטטה המבקשת את הפסקה השלישית שבמסמך, ואני אשרה לעצמי לצטט דווקא את השתיים הראשונות:

"As already announced during the meeting with Mr. Hehl on 10 January 2012, we would like to formally notify you that Sick has decided to terminate the distribution relationship between us, encompassing the entire current product portfolio.

  We hereby give you a 10 month notice period, commencing 1 March 2012. Accordingly, after 31 December 2012. You shall no longer be our distributor in Israel."

7.       המשיבה, באמצעות מנהלה, השיבה למכתב זה במכתב מתאריך 4.3.2012 (שם הזכיר למשיבה כי מזה 17 שנים המבקשת שימשה כ - "your exclusive agency in Israel") בו סקר את מערכת היחסים שהתקיימה בין הצדדים, ובפסקה האחרונה למכתב זה ציין, כי ניתוק הקשרים יגרום למבקשת נזק כבד, והוסיף (באותיות מודגשות):

"The amount we had concluded to be the compensation that we demand amounts to 16,500,000 NIS which are 3,300,000 Euro."

8.       על דרישה כספית זו השיבה המשיבה מס' 1 במכתב מתאריך 16.4.2012, כי דרישה כספית זו אינה מהווה בסיס להמשך המו"מ בין הצדדים. מנהל המשיבה הוסיף במכתבו:

" ... We would like to emphasize at this point that the termination of the distributorship agreement has been effected entirely in accordance with applicable Israeli law.

  As you are aware, you have received a long period of pre-notice in which you were notified as to the termination of the distributorship agreement, which fully complies with Israeli law in cases of the termination of a distributorship agreement. Therefore any claim for compensation in these circumstances is not justified under Israeli law."

9.       המשא ומתן בין הצדדים המשיך להתנהל לאורך כל שנת 2012, ואולם, בשום שלב לא חזרו בהן המשיבות 1 ו- 3 מכוונתן להפסיק את יחסי ה"יצרן - מפיץ" בתום שנת 2012. מההתכתבויות שצוטטו לעיל עולה, כי כבר בחודש ינואר 2012 ידעה המבקשת על כוונת המשיבות להפסיק את ההתקשרות עמה, ואם ביקשה לטעון בבקשתה כאילו הדבר נפל עליה כרעם ביום בהיר, בפגישה שהתקיימה בגרמניה בתאריך 12.12.2012, כי אז אין אני מקבל טענה זו.

10.     בקשת המבקשת לסעד זמני הוגשה בתאריך 30.12.2012, ועל כן בדין נטענה כלפיה טענת השיהוי. ואולם, מכיוון שבמהות הדברים אין אני סבור שהמבקשת זכאית לסעד הזמני המבוקש על ידה, מעדיף אני לדון בטענות המהותיות, ולהשאיר את הטענות הפרוצדוראליות בצד.

11.     בחלוף כ- 17 שנים של התקשרות, שלא הוגבלה במועד נקוב, היו המשיבות זכאיות להביא להפסקת ההתקשרות, ובלבד שתעשינה כך בתוך זמן סביר.